דרכי נשימה ותפקוד שרירי · מדריך הורים

מכשיר מיופונקציונלי: אימון ההרגלים שמעצבים לסת גדלה

בקיצור: מכשיר מיופונקציונלי הוא מכשיר אימון נשלף המנחה את ההרגלים שמעצבים את גדילת הלסת של הילד: היכן הלשון נחה, כיצד השפתיים נסגרות, כיצד הילד נושם ובולע. זה אינו יישור שיניים והוא אינו מושך שיניים למקומן בכוח; הוא מאמן מחדש את דפוסי הרקמות הרכות, כדי שקשת השיניים תגדל בתוך איזון שרירי בריא יותר. המכשיר נלבש חלק מהיום ובמשך כל הלילה, ואפשר להסירו באכילה ובספורט. מטרתו היא השרירים שסביב השיניים, לא השיניים עצמן, ולכן הוא מתאים לילדים שעדיין גדלים והרגליהם ניתנים לשינוי.

מכשיר מיופונקציונלי הוא מכשיר אימון נשלף הנלבש חלק מהיום ובמשך הלילה, והוא פועל על השרירים וההרגלים שסביב השיניים ולא על השיניים עצמן. אין בו סמכים ואין בו חוטים, ושום דבר אינו מודבק או מוצמד במלט בתוך הפה. תפקידו לתת ללשון, לשפתיים וללחיים תרגול יומי קצר על דפוס טוב יותר: לשון הנחה למעלה, שפתיים סגורות, ונשימה העוברת דרך האף. ומכיוון שהילד שלכם עדיין גדל, התרגול הסדיר הזה נושא משמעות רבה לטווח הארוך.

בשנות החלפת השיניים וגדילת הלסתות, אופן השימוש בשרירים הוא הבסיס לכל מה שיבוא אחר כך, וההצטברות היומית הקטנה היא הבונה בעוד שנים את צורת הקשת ואת אופן מפגש הנשיכה.

ההבחנה הזו חשובה משום שלסת של ילד מתעצבת בכל יום בידי כוחות קטנים, הרבה לפני כל התערבות של יישור שיניים. לשון נמוכה וקדמית, שפתיים הנחות פתוחות, ונשימה היוצאת דרך הפה — כולם לוחצים בהתמדה בכיוון הלא נכון על קשת שיניים שעדיין מתפתחת. כל לחיצה לבדה חלשה, אך לאורך חודשים ושנים היא עלולה להצר את הקשת, לצופף שיניים ולשנות את אופן מפגש הנשיכה.

ולהפך, כשכוחות נכונים מצטברים יום אחר יום, הגדילה מתקדמת לכיוונם: לשון הנשענת על החך, שפתיים סגורות, ונשימה אפית המקלה על שמירת רוחבה הטבעי של הקשת וצורתה. רעיון המכשיר הוא לשנות את כיוון הכוחות היומיים האלה, לא להגביר את עוצמתם; תיקון הכיוון הוא המטרה.

בדרך כלל הורים מגיעים לרעיון הזה דרך תשומת לב להרגלים עצמם: נשימת פה, נחירות, שפתיים פתוחות במנוחה, דחיפת לשון קדימה בבליעה, לסת תחתונה שנראית נסוגה, אוכל הנשמר בלחי וקשה לבליעה, או דיבור שנשמע מעט לא ברור. אף אחת מהתופעות האלה לבדה אינה אומרת שטיפול נדרש, אך צירוף של כמה מהן הוא סיבה טובה לבחון מקרוב. סצנות השינה והאכילה הן האינפורמטיביות ביותר בחיי היומיום: האם הפה נשאר פתוח בשינה? האם אוכל נשאר זמן רב בפה?

רשמו את מה שאתם מבחינים בו והביאו את הרשימות, הן עוזרות מאוד בהערכה.

המכשיר המיופונקציונלי הוא אחת הדרכים המטפלות בצד הסיבות של התמונה הזו, כלומר בדפוסי השרירים עצמם, במקום רק לתקן את התוצאה מאוחר יותר. המדריך הזה מסביר ממה המכשיר מורכב, אילו הרגלים הוא מאמן, וכיצד הוא שונה מיישור שיניים, ממרחיבים, ממגני לילה וממשמרים. הוא עוסק גם בשיטת המאמנים המדורגת שבה אנו משתמשים, בילדים שהיא מתאימה להם ביותר, בשגרת הלבישה היומית הנדרשת מהמשפחות, ובהערכה הקובעת התאמה כאן ב-Tribeca Dental Studio 4 Kids.

בסיום הקריאה יהיה ברור מה המכשיר הזה עושה ומה הוא אינו עושה, והוא ישמש חומר לשיחה בתוך המשפחה.

מהו בדיוק מכשיר מיופונקציונלי

מכשיר מיופונקציונלי הוא מאמן מוכן ורך, מגן גמיש המחליק מעל השיניים ומוסר ומורכב בידי הילד עצמו. אין קיבוע, אין הדבקה ואין חוטים הנמתחים. עבודתו היא הנחיה, לא כוח: הוא מחזיק את הלשון, השפתיים והלסת במנח טוב יותר, כדי שהשרירים ילמדו את המנח הזה כמצב הטבעי החדש, מעט בכל יום. ומכיוון שזו יחידה אחת העוטפת את השיניים העליונות והתחתונות יחד, גם יחס הלסתות זו לזו מסתדר ביתר קלות. שום דבר אינו זז ברגע ההכנסה; התהליך עצמו, התרגלות השרירים למנח החדש דרך תרגול יומי, הוא הטיפול.

ובחזרתיות לומדים הלשון והשפתיים את מקומם הנכון בגוף, לא במחשבה.

לכל חלק של המכשיר תפקיד הוראה. התעלות הגמישות עוטפות את השיניים ומראות לקשת את הצורה שאליה עליה לגדול. סימן לשון קטן יושב במקום שבו קצה הלשון צריך להיות, נוגע קלות בחך מאחורי השיניים הקדמיות העליונות, ושולח אות מתמיד שזהו מקום המנוחה. מגן השפה מרחיק את שרירי השפה והסנטר הפעילים מדי מהשיניים ומרפה את מתיחתם פנימה על קשת גדלה. נוסף על כך, עצם צורת שולי המכשיר מנחה את השפתיים לסגירה ויוצרת מרחק עדין בין שרירי הלחי לשיניים, כדי שלא ידחפו אותן פנימה.

שום חלק אינו פועל לבדו; החלקים יוצרים יחד סביבת אימון אחת שלמה, ובהתאחדם כל הפה מתאזן.

החומר הוא סיליקון רפואי רך ופולימרים היצוקים ביחידה אחת. אין חלקי מתכת ואין חשש שישבר לרסיסים חדים. חורי אוויר קטנים בחזית מאפשרים נשימה נוחה בהתחלה, והופכים עם ההתרגלות לאמת מידה למעבר לנשימה אפית. הטיפול פשוט: שטיפה תחת מים זורמים לפני השימוש ואחריו ושמירה בקופסה הייעודית. מים חמים עלולים לעוות אותו, אז הימנעו מהם, ואין צורך במשחת שיניים או בחומרי ניקוי מיוחדים; מברשת רכה בעדינות מספיקה בעת הצורך.

שמירת ניקיונו היא חלק מהשגרה היומית עצמה, ונשיאתו בקופסה מאפשרת להמשיך באותו טיפול גם בנסיעות.

הלבישה תופסת רק חלק מהיום, ולכן המכשיר משתלב בחיי המשפחה ללא קושי. הוא מוסר באכילה, בספורט ובצחצוח שיניים, ומוחזר לתרגול ולשינה. רוב הילדים מתרגלים אליו תוך שבוע או שבועיים, ואף הדיבור בזמן שהוא בפה משתפר ככל שהלשון לומדת את מקומה. ריור מוגבר בהתחלה, או עייפות אחרי דקות ורצון להוציא אותו, הם תגובה רגילה לחלוטין של שרירים הלומדים עבודה חדשה. גם נפילתו בשינה והימצאותו ליד הכרית שכיחות בשבועות הראשונים; אין סיבה לדאגה, ודי להמשיך בלילה הבא.

בתום כמה שבועות ההכנסה הופכת להרגל מובן מאליו כמו צחצוח שיניים. קביעת מקום קבוע וסדר קבוע בבית עוזרת שלא לשכוח אותו.

במראה החיצוני הוא דומה מעט למגן פה ספורטיבי, אבל מטרתו שונה לחלוטין. מגן פה מגן על השיניים ממכות, ואילו החומר הרך של המכשיר הזה וצורתו הם עצמם כלי ההוראה: תעלות העוטפות שיניים, סימן המנחה לשון, מגן המרחיק שפתיים, וביחד נבנה מבנה המלמד את כל שרירי הפה כיצד לנוח ולנוע נכון. זהו כלי הוראה, לא כלי הגנה, וההבדל הזה הוא הדרך המהירה ביותר להבין אותו.

דמיון בצורה אינו אומר שאפשר להחליף ביניהם, והמכשיר הזה גם אינו מגן על שיניים ממכות ספורט; לכל כלי תפקיד ברור לפי הסיטואציה.

המידות נבחרות לפי פיו של הילד ומידת גדילת קשת השיניים שלו. שלב השיניים הנשירות בלבד שונה במידה ובצורה המתאימות משלב שבו הן מתערבבות עם שיניים קבועות. כפיית מכשיר שאינו מתאים גורמת לאי נוחות להקדים כל אימון ומקשה על ההתמדה. לכן התהליך מתחיל בהערכה שבה אנו רואים את הפה ישירות ומתחילים מהשלב ומהמידה הנכונים לאותו ילד. ואם תחושת המגע משתנה עם החלפת שיניים במהלך הטיפול, אנו בודקים זאת בביקורות ומתאימים או מחליפים את המכשיר.

אם שן חדשה דוחפת את המכשיר למעלה או שיש תחושת שפשוף בחניכיים, ספרו לנו מוקדם ואל תסבלו בשקט.

נהיה כנים גם לגבי התחושה בלילות הראשונים. תחושת גוף זר בפה, ריור מוגבר, ולשון המחפשת את הסימן — כולן חוויות שרוב הילדים עוברים. הן אינן הוכחה לחוסר התאמה, אלא תגובת הגוף במסעו אחר מנח חדש. התחושות האלה שוקעות בדרך כלל בתוך ימים עד שבועיים, ואיתן דועכת גם ההיסוס להכניס אותו. אם השינה קשה כמה לילות ברצף, אפשר לחזור לתרגול יומי קצר בלבד עד להתרגלות, ואז להתחיל שוב את הלילה. ההדרגתיות אינה דרך ארוכה יותר; היא לעתים קרובות הדרך המהירה ביותר.

גם לאחסון ולנשיאה יש כלל פשוט: מיד לאחר ההסרה שוטפים, מייבשים ומניחים בקופסה הייעודית, כי עטיפה בממחטה או נשיאה בכיס הם גורם שכיח לאובדן או לזריקה בטעות.

  • תעלות שיניים גמישות העוטפות את קשת השיניים ומנחות את אופן בקיעת השיניים והסתדרותן
  • סימן לשון קטן המלמד את קצה הלשון, פעם אחר פעם, לנוח כנגד החך
  • מגן שפה המרגיע שרירי שפה וסנטר פעילים מדי ומקל את הלחץ על השיניים
  • עיצוב נשלף לחלוטין: בלי קיבוע, בלי הדבקה ובלי חוטים, ומוסר באכילה ובספורט

ההרגלים שהוא מאמן, ולמה הם מעצבים את הגדילה

המכשיר הזה מאמן ארבעה הרגלים הקשורים זה בזה. הראשון: פה סגור ונשימה דרך האף. השני: מנח לשון שבו קצה הלשון נח מורם על החך מאחורי השיניים הקדמיות העליונות. השלישי: שפתיים הנפגשות בלי מאמץ ונשארות סגורות בלי מתח. הרביעי: בליעה בוגרת שבה הלשון עובדת בלחיצה כלפי מעלה אל החך במקום להידחף קדימה בין השיניים. אף אחד מהם אינו תרגיל מיוחד; זו השבת אופן השימוש הטבעי של הגוף.

הילד מודע להם רק בהתחלה, ובהדרגה הם עוברים למנח לא מודע, והמעבר הזה בדיוק הוא מטרת האימון: לשון מורמת, שפתיים סגורות, ונשימה דרך האף בלי שום מחשבה.

ההרגלים האלה אינם ענייני מראה; הם עצמם הכוחות הפוסלים את קשת השיניים. לשון הנחה על החך פועלת כמרחיב טבעי של הלסת העליונה, תומכת ברוחבה מבפנים ברציפות. שפתיים סגורות שומרות על האיזון הזה, אך לשון נמוכה אינה משאירה דבר שיתנגד ללחץ הלחיים פנימה, וכך הלסת העליונה גדלה בקלות צרה והמקום העומד לרשות השיניים קטן. אימון הדפוס מוקדם פירושו שהגדילה עצמה מתקדמת לפי הוראות טובות יותר, ואם הכיוון נכון, הגדילה נעשית בת ברית יומית.

העצם מתעצבת תוך כדי גדילתה לפי הכוחות הפועלים עליה, וארגון הכוחות האלה הוא לב הטיפול הזה.

יש הורים השואלים למה אנו שמים דגש על מנח המנוחה יותר מאשר על הבליעה עצמה. התשובה היא הזמן. בליעה נמשכת שנייה או שתיים ומתרחשת כמה מאות פעמים ביום, ואילו מנח המנוחה לוחץ על השיניים שעות ארוכות. שינוי מקום ההתיישבות של הלשון והשפתיים לאורך כל היום מעניק לקשת גדלה אות יציב יותר לגדול לפיו. לכן ההתקדמות נמדדת בחודשים ולא בימים; בהשוואת צילומים או מודלים במרווחים השינויים נראים בבירור. הגדילה מגיבה לדפוסים יציבים ומתמשכים, והחשוב הוא התמדה בלי הפסקה ולא התלהבות רגעית.

תרגול קצר בכל יום גובר על תרגול ארוך מדי פעם.

ארבעת ההרגלים עובדים מקושרים, לא בנפרד. כשילד יכול לנשום דרך האף, פיו נסגר ביתר קלות; כשפיו נסגר, לשונו עולה ביתר קלות אל החך; וכשלשונו עולה, בליעתו מסתדרת באופן טבעי בשימוש בחך. ולהפך, אם אחד קורס, הכול קורס בקלות: גודש אף מתמשך מוביל לנשימת פה, נשימת פה כרונית מורידה את הלשון, והבליעה חוזרת לדחיפה קדימה. המכשיר עוטף את כל הפה כיחידה אחת משום שהוא מאמן את הקישור הזה בבת אחת, לא הרגל הרגל. זהו היגיון העיצוב שלו.

ואם הצטננות סותמת את האף זמנית, אין צורך להתאמץ; האימון מתחדש לאחר ההחלמה.

הקישור הזה נראה גם בסצנות אכילה. ילד היכול לסגור שפתיים וללעוס היטב משתמש בלשונו כדי לאסוף אוכל בתוך הפה, ומתמודד עם מאכלים הדורשים לעיסה אמיתית: פרוסות תפוח דקות, מקלות גזר, סלרי, תירס, קרומי לחם וגבינה. הלשון עובדת בשיתוף החך, מעבירה אוכל ימינה ושמאלה, מועכת אותו ומעצבת אותו בצורה המקלה על בליעתו. ולעומת זאת, לשון חלשת תנועה עלולה להעדיף רק רך, או לאגור אוכל בלחי, או לכווץ את הפנים בבליעה.

התבוננות באופן האכילה היא רמז יקר נוסף למצב ההרגלים, אז ספרו לנו על מה שאתם מבחינים בו בבית בביקורות. גם לעיסה טובה עצמה היא גירוי מועיל לגדילת הלסת.

גם מנח השינה הוא חלק מאותו קישור. ילד היכול לסגור את פיו ולנשום דרך האף נוטה לישון עמוק יותר. ולעומת זאת, שינה בפה פתוח עם נחירות מתמשכות נקראת כהמשך של הרגלי היום. לבישת המכשיר בלילה מנצלת את שעות השינה הארוכות לאימון שקט של מנח הלשון והשפתיים; כי כשהילד אינו יכול להשקיע מאמץ מודע בשנתו, צורתו המנחה של המכשיר מקבלת את מלוא משמעותה. גם הישארות המכשיר בפה בבוקר היא אחד המדדים למידת ההתרגלות, וריבוי הלילות שבהם הוא נשאר הוא סימן להתבססות המנח.

יש גם סימני שינוי שהמשפחה יכולה להבחין בהם בבית: הפה כבר לא פתוח בזמן צפייה בטלוויזיה, השפתיים נסגרות באופן טבעי בתמונות, אגירת אוכל בלחי בזמן הארוחות פחתה, והילד כבר לא מתלונן על יובש בפה בבוקר. השינויים הקטנים האלה הם הוכחה שהמנח עובר לחיי היומיום. ולהפך, אם פתיחת הפה ביום אינה משתנה, זהו אות לבחון מחדש את סצנות התרגול ואורכו. השינוי אינו מגיע באופן דרמטי; הוא שקט ונראה במבט לאחור לאורך שבועות וחודשים.

שתפו אותנו במה שאתם מבחינים בו בביקורות; יחד עם הרישומים האובייקטיביים שלנו זו חומר לשיפוט ההתקדמות.

  • נשימה אפית שקטה עם פה סגור בלי מאמץ: החזרת מסלול הנשימה מהפה לאף היא בסיס הכול
  • לשון הנחה על החך ולא נמוכה וקדימה: תמיכת הלשון מבפנים היא המרחיבה את הלסת העליונה
  • שפתיים הנשארות סגורות באופן טבעי בלי מתח: סגירתן שומרת על איזון הכוחות בתוך הפה
  • בליעה בוגרת שבה הלשון לוחצת כלפי מעלה אל החך: מדחיפה קדימה ללחיצה עולה

מה שהוא לא: יישור, הרחבה, מגנים ומשמרים

עוזר להבחין בין המכשיר הזה לבין ארבעה מכשירים שלעתים מתבלבלים איתו. ראשית והברור ביותר: הוא אינו יישור שיניים. סמכים וחוטים קבועים מזיזים שיניים אחת אחת באופן מכני, ואילו המכשיר המיופונקציונלי משנה את הסביבה השרירית שבה השיניים בוקעות וגדלות. הוא אינו מושך שיניים; הוא מסדר את הכוחות היומיים שסביבן, וזהו ההבדל המהותי. אם יישור הוא טיפול המזיז תוצאות, הרי זהו טיפול המכין את התנאים היוצרים תוצאות.

גם מבחינת הסדר, אפשר להכין תנאים תוך כדי גדילה קודם, ורק אחר כך להזיז שיניים במידת הצורך; וכשהתנאים מסודרים, תכנון כל יישור מאוחר יותר נעשה קל יותר.

הוא גם אינו מכשיר הרחבה. מכשירי הרחבה מרחיבים את הלסת עצמה, ומכשירים כמו MARPE המקובע בברגים עושים זאת אצל מטופלים מבוגרים יותר; זו עבודה שונה לחלוטין, הפועלת על השלד עצמו.

מכשיר האימון אינו מרחיב את עצם הלסת; הוא מכין את הסביבה שבה הלשון נשענת מבפנים, כך שלגדילה עצמה נשארת הזדמנות לצבור רוחב. הרחבה כפויה במכשיר והכנת סביבה לגדילה הם שני דברים שונים מהותית באופן התייחסותם לגוף. ומה מהם מתאים לילד מסוים נקבע לפי סיבת הצרות: שרירית או שלדית. בהערכה אנו עושים את ההבחנה הזו כבר בהתחלה, כי בחירת שיטה שאינה מתאימה לסיבה לא תשיג את השינוי המצופה, ודיוק ההבחנה קובע את יעילות הטיפול עצמה.

הוא אינו מגן לילה ואינו משמר. מגן לילה מגן על השיניים באופן פסיבי מפני כוחות שחיקת שיניים בשינה ואינו מלמד דבר. משמר שומר תוצאת יישור גמורה במקומה. המכשיר המיופונקציונלי אינו אף אחד מהם; הוא כלי אימון פעיל המשמש תוך כדי גדילה, מטרתו ההרגלים תחילה, והוא משפיע על מעמד השיניים רק דרך אותם הרגלים. הוא נפגש עם מגן הלילה בכך שמשתמשים בו בשינה, אלא שהמטרה היא אימון מנח הלשון והשפתיים לאורך שעות הלילה הארוכות. כלי המגן בפסיביות וכלי המלמד בפעילות — זכרו את ההבדל הזה.

ואם יש צורך לטפל בשחיקה עצמה, אנו בוחנים מכשיר אחר ונפרד למטרה זו.

בדוגמאות מחיי היומיום: מכשיר הרחבה דוחף את רוחב הלסת עצמה להתרחב לאורך שבועות. מגן לילה הוא מגן השומר על משטחי השיניים משחיקת הלילה. משמר מונע נסיגה של יישור גמור. והמכשיר הזה הוא כמו מאמן הגורם לילד לחזור שוב ושוב על הצורה הנכונה של לשון, שפתיים ונשימה בזמן קריאה ובשינה. ומכיוון שהתפקידים שונים, לא נדיר לשלב ביניהם בזמנים שונים: סידור הרגלים תחילה ואז הרחבה, או ייצוב המנח במאמן אחרי יישור.

בהערכה אנו מתארים את הסדר האופטימלי למצב ילדכם; החשוב הוא לא לדרוש ממכשיר אחד לפתור הכול, אלא לחשוב בחלוקת תפקידים.

כשאתם מתבלבלים בין מכשירים בעלי שמות דומים, חשבו לפי אמת מידה אחת: על מה המכשיר הזה פועל? על השיניים עצמן, על עצם הלסת, מגן על השיניים, שומר תוצאה, או פועל על הרגלי שרירים? כשהמטרה שונה, גם הייעוד והעיתוי שונים. מטרת המכשיר המיופונקציונלי קבועה תמיד: שרירים והרגלים. אם הנקודה הזו מתייצבת, ההבדלים בינו לבין שאר המכשירים מתבהרים מעצמם. ובהערכה אנו מסבירים בסדר איזו השפעה בדיוק ילדכם זקוק לה עכשיו.

דוגמה מוחשית לסדר בשילוב מכשירים: תחילה מכינים נשימה ומנח לשון במאמן, כדי ליצור סביבה שבה קשת השיניים גדלה. אם הרוחב עדיין חסר אחר כך, בוחנים הרחבה בעיתויה המתאים. ואם נדרש גימור של התיישרות השיניים, היישור מגיע כשהגדילה נרגעת. לכל שלב תפקידו, ולכן לסדר יש משמעות. ולהפך, הזזת שיניים בלבד בלי לסדר הרגלים משאירה את יחסי הכוחות המקוריים דוחפים את השיניים בחזרה. לכן אנו מעריכים מאוד את הצבת ההרגל הבסיסי במקום הראשון.

הסדר עשוי גם להתקדם או להתאחר לפי מצב הילד, ושיפוט זה אף הוא מבוסס על תוצאות ההערכה.

  • לא יישור שיניים: אין סמכים או חוטים המזיזים שיניים באופן מכני, ואין כוח המושך שיניים
  • לא מכשיר הרחבה: אינו מרחיב את הלסת עצמה, ושונה מפעולה על השלד כמו MARPE
  • לא מגן לילה: אינו רק מגן על השיניים, אלא מאמן את המנח באופן פעיל בשינה
  • לא משמר: אינו שומר תוצאה גמורה, אלא בונה הרגלים חדשים תוך כדי גדילה נמשכת

צורה ושלבים: כיצד המאמנים מתקדמים

מכשירים מיופונקציונליים זמינים בסדרה של מאמנים מוכנים, לא במכשיר יחיד אחד. התהליך מתחיל בדרך כלל בשלב רך וגמיש יותר, שילד יכול להשתמש בו בלי קושי בעוד ההרגלים עדיין חדשים. וככל שמנח הלשון, אופן סגירת השפתיים ודפוס הנשימה מתייצבים, התוכנית עוברת לשלבים קשיחים יותר השומרים את הדפוס המתוקן בדיוק רב יותר ודורשים מהשרירים יותר. אפשר להבין את השלב הרך כמיועד ללמוד את המקום הנכון, ואת השלב הקשיח יותר לשמירת אותו מקום ברציפות; כל שלב מוסיף דרישה קטנה.

התחלה ישירה בשלב קשה הופכת את תחושת הזרות לסיבה שכיחה להפסקה, ולכן כיבוד הסדר הוא עצמו חלק מהטיפול; אין תועלת בשלב מאוחר בלי בסיס השלב שקדם לו.

שיטת המאמנים שבה אנו משתמשים היא Myobrace, שיטה מדורגת שנבנתה סביב רעיון תיקון הרגלי הגדילה עצמם. המעבר לשלב הבא נקבע לא לפי לוח שנה קבוע, אלא לפי מה שאנו רואים בפועל בביקורת: עד כמה השימוש במכשיר יציב, כיצד ההרגלים משתנים, וכיצד קשת השיניים מתפתחת. יש ילדים המתקדמים מהר ויש הנשארים בשלב מוקדם זמן רב יותר, ושתי הדרכים תקינות. הישארות באותו שלב אינה כישלון; פירושה שהאימון שאותו ילד זקוק לו עדיין נמצא בשלב הזה.

בביקורות אנו משווים צילומים ורישומים ומאמתים את ההתקדמות יחד עם המשפחה.

כל שלב נראה דומה כלפי חוץ: אותה צורת מאמן רכה, אך ככל שהחומר מתקשה התחושה משתנה והתעלות אוחזות בקשת השיניים בכוונה ברורה יותר. רוב הילדים חשים בהבדל בימים הראשונים של כל שלב חדש ואז מתרגלים אליו. אם המאמן אובד או נלעס עד שניקב, ספרו לנו מיד; לפי העיתוי, כמה שבועות של הפסקה עלולים לזמן בחזרה את ההרגלים הישנים. קביעת מקום חלופי קבוע עבורו, או נשיאתו בקופסתו בנסיעות, הן תחבולות פשוטות השומרות על הרציפות. אצל ילדים הלועסים בחוזקה אנו בודקים את שחיקת המכשיר בכל ביקורת.

עם התקדמות השלבים גם תוכן האימון משתנה מעט. בהתחלה המרכז הוא התרגלות להכנסה, להרמת הלשון ולסגירת השפתיים; בשלבים הבאים המשימות הן שמירת נשימה אפית זמן ממושך יותר, ואי הזזת שפתיים וסנטר שלא לצורך בבליעה. אנו מציעים לפי השלב סצנות מוחשיות לשילוב בחיי היומיום: זמן שיעורי בית, זמן קריאה לפני השינה, או לפני שיעור פסנתר. בביקורות אנו מקשיבים ליומן הלבישה ולתצפיות ומחליטים יחד על המוכנות לצעד הבא.

דיווחי המשפחה הם חומר יקר להחלטת השלב; כל שינוי קטן שאתם מבחינים בו, ספרו לנו, כי תצפיות מחיי היומיום עשירות במידע יותר מדקות הבדיקה המעטות במרפאה.

על מרווחי הביקורות ועל הנבדק בהן: אנו בוחנים יחד את שחיקת המכשיר, שינויים ברוחב קשת השיניים ובצורתה, מנח הלשון והשפתיים, ויומן הלבישה. בהשוואת צילומים לביקור קודם גם שינויים איטיים נעשים גלויים לעין. החלטת העלאת שלב בנויה על הצטברות זו. אם היומן התנתק למשך תקופה, ספרו לנו את הסיבה בכנות; תכנון מחדש של האימון לפי שינויי החיים הוא גמישות שרק מכשירים נשלפים מאפשרים. התוכנית אינה קבועה מיום ההתחלה, אלא גדלה עם ההתקדמות.

נבון להסכים מראש על אופן הטיפול אם המכשיר אובד או ניזוק. כמה ימים אינם סיבה לדאגה, אך אם לא נמצא או נלעס עד שניקב, צרו קשר מוקדם. חלל ארוך באמצע שלב מקל על הרגלים שהחלו להתבסס לחזור לקדמותם. אנו מסדרים החלפה ומנחים את אופן האימון בינתיים. המכשיר הוא גם פריט מתכלה; אנו בודקים את מצבו בכל ביקורת, לרבות אי התאמת מידה עם הגדילה. החשוב הוא לא להסתיר בעיות אלא לשתף אותן מוקדם.

  • שלבים ראשונים רכים יותר המשמשים בזמן שהרגלים חדשים נבנים: תחילה מתרגלים למקום הנכון
  • שלבים קשיחים יותר שאליהם עוברים עם התייצבות המנח והנשימה, לשמירת הדפוס המתוקן בדיוק רב יותר
  • שיטת המאמנים המדורגת שבה אנו משתמשים היא Myobrace, הבנויה לתיקון הרגלי גדילה
  • שינוי שלב נקבע לפי ההתקדמות בביקורת ולא לפי תאריך: יציבות הלבישה ושינוי ההרגלים הם המדד

למי מתאים מכשיר מיופונקציונלי

הגישה הזו מתאימה לילדים גדלים ששיניהם ולסתותיהם עדיין בשלב התפתחות. התקופה האופיינית היא בערך מגיל חמש עד עשר, כשהגדילה עדיין יכולה להגיב לשינויים בדפוסי שרירים. הילדים הנבחנים בדרך כלל הם נושמי פה, ילדים שמנח לשונם נמוך או קדמי, ילדים הדוחפים את לשונם אל שיניהם בבליעה, וילדים שקשתות שיניהם גדלות צרות. בגיל הזה שיניים נשירות מתערבבות עם קבועות וגדילת הלסת פעילה, והשפעות ההרגלים טרם התגבשו להתקשות, כך שסיכוי שינוי הכיוון במיטבו.

וכדי להימנע גם מחיפזון וגם מדחיינות, אנו מתחילים בהערכה המאשרת את שלב ההתפתחות לפני כל החלטה.

היא יכולה להיות רלוונטית גם לילדים המראים דפוסים הקשורים להרגלים ולגדילה: מציצת אצבע ממושכת, או לשון הנחה בין השיניים, או צפיפות מוקדמת הנראית קשורה לאופן עבודת השרירים יותר מאשר לגודל השיניים עצמן, או אופן אכילה שבו אוכל נשמר בלחי, או פה הנשאר פתוח בהיסח דעת זמן רב, או דיבור לא ברור. אבל התאמה לעולם אינה נקבעת מרשימת סימנים בלבד; היא נקבעת לאחר הערכה ישירה של נשימה, מנח והתפתחות. ייתכן התאמה רבה לרשימה בלי צורך בטיפול, וייתכן שמעט סימנים מסתירים צורך ברור יותר להסתכל.

התבוננות במבנה שמאחורי כל סימן היא תפקיד ההערכה, לא להסתפק בתסמינים השטחיים אלא לעקוב אחר שרשרת ההרגלים שמאחוריהם.

החשוב אינו כל ממצא בנפרד אלא הדפוס שהם יוצרים יחד. ילד הנושם דרך פיו, מניח את לשונו נמוך, ומפתח קשת לסת עליונה צרה מספר סיפור אחד מקושר, וזה בדיוק סוג הסיפור שהמכשיר הזה נבנה לענות עליו. בהערכה אנו סוקרים את התמונה השלמה הזו לצד גיל הילד ושלב התפתחותו לפני שממליצים על משהו. הרגלים דומים משותפים לעתים גם בין אחים ואחיות, ולכן אנו מעריכים אחים יחד במקומות רבים; ואם אותו דפוס נמצא אצל ילד צעיר יותר, אפשר לכוון את הכיוון בשלב מוקדם יותר.

התבוננות בהרגלים ברמת המשפחה כולה משפיעה מאוד על התוצאות, וההבנה המשותפת בתוך הבית היא הכוח התומך באימון היומי.

יש גם מקרים שבהם איננו ממליצים על המכשיר: כשיש בעיה במעבר האף עצמו הדורשת תחילה טיפול אף אוזן גרון, או כשצרות הקשת היא בעיקרה בעיית רוחב שלדי ולא שרירי, או כשבהתאם לשלב התפתחות הילד טיפול אחר קודם באופן הגיוני. במקרים האלה אנו מסבירים את הסיבה ואת החלופות בבירור, ומפנים בעת הצורך למומחה המתאים. החלטה שלא להמליץ היא תוצאת הערכה יקרת ערך לא פחות מהחלטה להמליץ. ואם נשארו שאלות, שאלו אותן במקום בלי היסוס, כי טיפול המתחיל בלי שכנוע קשה גם להתמיד בו.

מסר נוסף למשפחות המתלבטות לגבי עיתוי ההתחלה: השפעות ההרגלים מצטברות ככל שהגדילה מתקדמת. המתנה וצפייה אינן בחירה גרועה כשלעצמן, אך שנים של צפייה גרידא משאירות את הדפוס הטעון תיקון מעוגן עמוק יותר. לכן אנו מעודדים, בשלב ההתלבטות, לבצע הערכה אחת כדי לדעת את המצב הנוכחי ואת התחזיות, ואז להחליט. הערכה אינה פירושה תחילת טיפול; היא נועדה לדעת את המצב במדויק. המתנה אחרי ידיעה היא דבר אחד, והמתנה בלי כל ידיעה היא דבר אחר לגמרי, וההבדל הזה קובע את רוחב האפשרויות בעוד שנים.

על הגיל בערך, בפירוט מעט רב יותר: סביב גיל חמש ייתכן שנתחיל מבניית יסודות פשוטים יותר מהמכשיר עצמו, כמו תרגול סגירת הפה וביסוס הרגל הנשימה האפית. מגיל שש עד שמונה שיניים נשירות וקבועות מתערבבות וגדילת הלסת פעילה, וזו התקופה שבה אימון המכשיר נושא פרי יותר מכול. ואפשר להתחיל גם בתשע ובעשר, אך ככל ששורשי ההרגלים מעמיקים, ביסוסם מחדש דורש התמדה רבה יותר. בכל גיל החלטת ההתחלה מבוססת על שלב ההתפתחות ומצב ההרגלים, לא על קו הנמתח לפי גיל בלבד.

האם «עכשיו» מתאים לילדכם, אנו מעריכים יחד בהערכה.

  • ילדים גדלים, והשכיחים ביותר בערך מגיל חמש עד עשר: הגדילה עדיין מגיבה לשינוי בדפוסי שרירים
  • נשימת פה, או שפתיים פתוחות במנוחה: נראה לעתים קרובות ביום ובשינה גם יחד
  • מנח לשון נמוך, או תנועת לשון הנדחפת קדימה: מופיעה גם באופן הבליעה והדיבור
  • קשת שיניים הגדלה צרה, או צפיפות מוקדמת: נבחנת כשהיא קשורה לעבודת שרירים יותר מאשר לגודל שיניים

השגרה היומית, וגבולות כנים

השגרה פשוטה להסביר וקשה להתחייב אליה. המכשיר נלבש שעה עד שעתיים ביום, מחולקות לתקופות קצרות בהתחלה, ואז כל הלילה בשינה. לבישת היום היא זמן האימון הפעיל: הרמת הלשון, סגירת השפתיים ונשימה דרך האף; ולבישת הלילה מבססת את הדפוס החדש לאורך שעות ארוכות ושקטות. חשובה מסכום השעות היא ההמשכיות היומית בלי הפסקה. עשר דקות או עשרים בהתחלה זה בסדר; התחלה באורך אפשרי והגדלתו עם ההתרגלות מחזיקה מעמד בסוף זמן רב יותר. וכשהילד יכול להשאיר אותו בזמן קריאה או משחק שקט, האימון נעשה חלק מהחיים.

טיימר או טבלת סימונים עוזרים לילד לראות את התקדמותו בעצמו.

כגבול כנה: המכשיר עובד רק כשהוא נלבש. מאמן בקופסה אינו מאמן דבר, והתוצאות שונות משום שגדילה, הרגלים והתמדה שונים מילד לילד. חלק מהילדים יזדקקו לטיפול יישור מאוחר יותר, ותחילת אימון הרגלים אינה הבטחה שהיישור ייעשה מיותר. מה שהמכשיר יכול לעשות הוא לפעול בצד הסיבות מוקדם, כשהגדילה היא בת ברית. אנו רוצים לחלוק זאת עם המשפחה בכנות לפני ההתחלה, כי ציפיות נכונות הן עצמן כוח להתמדה. הסכמה מההתחלה על מה אפשרי ומה לא היא בסיס האמון; הסבר בלי הגזמה הוא הכרחי לטיפול ארוך טווח.

המשותף למשפחות המתמידות בהצלחה הוא קשירת זמן הלבישה להרגל קיים במקום יצירת זמן חדש: קריאה במיטה, שיעורי בית, זמן רוגע לפני השינה, או הרפיה אחרי אמבטיה. טבלת סימונים פשוטה על המקרר עוזרת לילדים צעירים יותר לראות את רצף ימיהם. יהיו לילות שלא יסתדרו, והחשוב הוא המגמה לאורך שבועות, ואנו סוקרים אותה בכנות יחד בכל ביקור. איננו נוזפים על ימים כושלים; מציאת סיבת חוסר ההתמדה יחד ושינוי סצנת השילוב מועילים הרבה יותר.

לכל משפחה קצב חיים משלה, ואנו מוצאים יחד את אופן השילוב המתאים לאותו קצב; התשובה אינה אחת, אלא חבויה בחייה של כל משפחה.

תרגול היום משתלב בקלות בסצנות שבהן הפה נשאר סגור באופן טבעי: צפייה בטלוויזיה, קריאה משותפת, שיעורי פסנתר, נסיעה ברכב או משחק שקט. ואילו זמני ריצה בחוץ עם חברים, ארוחות בית ספר, זמני ספורט וזמן בריכה — הכלל בהם הוא הסרה. קביעת סצנות הלבישה וההסרה מראש בבית היא התחבולה הגדולה ביותר להתמדה. ובלילות נסיעה או שינה מחוץ לבית, נשיאת הקופסה שומרת על אותו קצב. ואפילו אם השגרה נקטעת כמה ימים בגלל אירוע בית ספר או מחנה, די לחדש אותה בשיבה; החשוב הוא לא לזנוח אותה לחלוטין.

לימים של חלל יש ערך קטן בהרבה מערך הרגל החידוש.

עוד כמה תחבולות קטנות להתמדה: הסכמה על אות ללבישה. עצם שיתוף כלל כמו «אחרי ארוחת ערב זה זמן אימון» בתוך המשפחה מפחית את החיכוך בהזכרות. גם הכנת משחק שקט שאפשר ליהנות ממנו בזמן הלבישה מועילה: צביעה, פאזלים, קריאה, משחקי הרכבה — כולם מתאימים לפה סגור. ולהפך, דרישת שיחה רבה מהילד בזמן הלבישה גורמת לו לרצות להוציא אותו, אז עיצבו את זמן האימון כזמן העובר בשקט. במשפחות עם אחים, יש דוגמאות שבהן כל המשפחה יוצרת זמן שקט התואם את זמן האימון של הילד הבוגר.

יש גם תקופות שבהן השגרה קורסת בגלל בריאות או שינויי חיים: אף סתום מהצטננות, שינה מאוחרת בגלל רצף אירועים, או סביבה משתנה בגלל נסיעה. בתקופות האלה אל תלחצו על עצמכם; המשיכו במסגרת האפשר או עצרו זמנית. החשוב הוא שהקריסה לא תהפוך לסיבה לזניחת הטיפול כולו. כשהמצב מתייצב, חדשו מתקופות קצרות. תחושת הזרות עשויה לחזור לכמה ימים אחרי כל חידוש, אך המנח שהגוף למד אינו נעלם לחלוטין. בביקורות אנו שופטים את ההתקדמות לפי המגמה הכוללת, לרבות אותן תקופות סוערות.

ועל הרישום בקצרה: אין צורך ביומנים מורכבים. די בסימון בלוח שנה או בטבלה בימים שבהם הלבישה התבצעה. רצף הסימונים מראה את מגמת השבועות במבט אחד, וההבדל בין שבועות שהסימונים בהם הושלמו לשבועות שבהם נקטעו הופך את שיחת הביקורת למוחשית: מה היה שונה בשבועות המוצלחים — עומס, בריאות, או סצנת השילוב? ההרהור הזה מוביל לתחבולה הבאה. הרישום אינו מיועד להערכה כשלעצמה, אלא הוא כלי למשפחה לווסת את קצבה בעצמה.

  • לבישת יום של שעה עד שעתיים הבונה את משכה בהדרגה מתקופות קצרות: שילוב בזמנים שקטים מקל על ההתמדה
  • לבישה כל הלילה, בכל לילה בלי ויתור: שעות השינה הארוכות הן האימון המבסס את המנח
  • ההתקדמות תלויה בלבישה יציבה, ואין קיצורי דרך: מכשיר בקופסה אינו מאמן דבר
  • חלק מהילדים יזדקקו לטיפול יישור מאוחר יותר: אימון הרגלים אינו הבטחה לוותר על יישור

כיצד מתנהלות הערכות ב-Tribeca Dental Studio 4 Kids

החלטת ההתאמה מתחילה בהערכה ב-Tribeca Dental Studio 4 Kids, 54 Warren Street, New York, NY 10007. אנו מתבוננים כיצד ילדכם נושם במנוחתו, היכן לשונו נחה, כיצד שפתיו נסגרות, וכיצד בליעתו עובדת. אנו בודקים את קשת השיניים, הנשיכה ותמונת דרכי הנשימה, ומקשיבים לסיפורים על שינה, נחירות והרגלים שאתם רואים בבית, כי הפרטים האלה הם המעצבים בסופו של דבר את המלצתנו.

צילומים, ולפי הצורך סריקה תלת ממדית, עוזרים לעקוב אחר שינויי קשת השיניים לאורך זמן. הביקור הראשון מיועד להתבוננות ולשיחה, ושום טיפול אינו מתחיל במקומו; זהו זמן לשפוט בניחותא לאחר שיש מידע. וגם אם העניין יסתיים בהערכה בלבד, זה בסדר גמור; הידיעה כשלעצמה היא רווח למשפחה.

זמן ההערכה אינו כולל דבר כואב לילדכם. רובו התבוננות בפה, ניסיון להרים את הלשון, צפייה בבליעה, והקשבה להורים. רוב הילדים יכולים לקבל אותו כבדיקה שגרתית. ספרו לנו בלי היסוס על כל הרגל המדאיג אתכם או על הערות ששמעתם בעבר. מה שקורה בבית, כמו אופן הישארות הפה פתוח בשינה או מוזרויות בזמן אכילה, הוא מידע יקר שאיננו רואים. וככל שהמידע רב יותר, כך השיפוט מדויק יותר.

אם שמעתם משהו בבית הספר או אצל רופא אחר, הביאו גם אותו, ותמונות או סרטונים מחיי היומיום הם אסמכתא גדולה עוד יותר; מידע שאי אפשר לשחזר במרפאה, כמו מראה השינה, יקר במיוחד.

אם מכשיר מיופונקציונלי נראה מתאים, אנו מסבירים את השלבים, את שגרת הלבישה, ואיך ההתקדמות נראית באופן מציאותי, לפני שמשהו מתחיל. ואם אינו מתאים, או אם ילדכם זקוק תחילה לסוג אחר של טיפול, אנו אומרים זאת בגלוי ומסבירים את החלופות. לקביעת הערכה, התקשרו ל-(212) 561-5303. שעות הפעילות שלנו הן שני עד שישי מ-8 בבוקר עד 6 בערב, שבת מ-9 בבוקר עד 4 אחר הצהריים, ובימי ראשון אנו סגורים.

בעת ההזמנה, סיפור קצר על ההרגלים או הסצנות המדאיגים הופך את הערכת אותו יום למדויקת יותר. על שאלות לגבי עלויות ואופן ההתנהלות אנו עונים בכנות גם במקום.

אנו מספרים לכם מראש גם מה בא אחרי ההערכה. אם המכשיר מתאים, אנו מוסרים את מאמן השלב הראשון ובודקים יחד במקום את אופן הלבישה והטיפול. הימים הראשונים מתחילים מתקופות קצרות, ועם ההתרגלות מתרחבים לשגרת יום ולילה. אחר כך, בביקורות סדירות, אנו רואים את שינויי ההרגלים ואת התפתחות קשת השיניים ושופטים את התקדמות השלבים. אם שיניים מתחלפות או תחושת הלבישה משתנה, צרו קשר בלי היסוס. התוכנית אינה קבועה; היא גדלה עם גדילת ילדכם. ואנו עומדים בפגישת ההערכה בנחישות ללוות עד הסוף.

למשפחות המתלבטות אם לקבוע הערכה, מילה אחרונה אחת: כל מה שהסברנו בעמוד הזה נשאר תיאור כללי של המבנה. מצב פיו של כל ילד, שלב התפתחותו ושילוב הרגליו שונים מאדם לאדם, ואי אפשר לשפוט על התחלה מהכללות בלבד. בדיוק לכן יש ערך לזמן הערכה שבו אנו רואים ושומעים ישירות. קבלת הערכה אינה מחייבת אתכם להתחיל טיפול; זהו זמן לדעת את המצב הנוכחי ואת אפשרויותיכם, ואז לשפוט בתוך המשפחה על בסיס זה. השתמשו בו בלי כבדות כצעד ראשון.

תוצאות ההערכה נמסרות במלואן באותו יום: אילו הרגלים נצפו, כיצד הם מתקשרים להתפתחות, האם המכשיר מתאים, ואם מתאים, מאיזה שלב מתחיל. ואם אינו מתאים, הסיבות והדרך החלופית. הקשיבו להסבר ואין צורך להחליט במקום; קחו אותו הביתה, התייעצו, ואז צרו קשר. על שאלות הצצות מאוחר יותר אנו עונים בטלפון. תפקיד ההערכה הוא להכין את חומר השיפוט ולמסור אותו לידיכם; טיפול המתחיל מעל שכנוע הוא היחיד שיש לו כוח התמדה ארוך. איננו ממהרים ואיננו דוחים שלא לצורך; הכנת חומר השיפוט היא תפקידנו.

  • הערכת נשימה, מנח לשון, סגירת שפתיים ובליעה: ההתבוננות מתמקדת במראה המנוחה
  • בדיקה ישירה של קשת השיניים, הנשיכה ודרכי הנשימה, עם תיעוד בצילומים ובסריקה תלת ממדית לפי הצורך
  • הסבר השלבים ושגרת הלבישה לפני ההתחלה, עם מסירה כנה של תחזית התקדמות מציאותית
  • אם המאמן אינו מתאים, החלופות מוסברות בכנות, לרבות סדר כל טיפול נדרש תחילה

שאלות שהורים שואלים אותנו

01במה מכשיר מיופונקציונלי שונה מיישור שיניים?

יישור שיניים מזיז שיניים באופן מכני למקומות חדשים באמצעות סמכים וחוטים קבועים. מכשיר מיופונקציונלי נשלף ופועל בשלב מוקדם יותר של השרשרת: הוא מאמן מחדש את מנח הלשון, סגירת השפתיים, הנשימה ודפוסי הבליעה, כלומר את הדברים המשפיעים על אופן גדילת הלסתות וקשת השיניים. ההבדל הוא בין טיפול המזיז שיניים לטיפול המסדר את הסביבה שבה השיניים גדלות. השניים עשויים להשלים זה את זה, וחלק מהילדים שאימנו הרגלים מוקדם עדיין מקבלים טיפול יישור מאוחר יותר. המטרות שונות, לא מתחרות.

חשבו עליהם בסדר נפרד, ובנקודה אחת ההבדל מתבהר: האם היעד הוא השיניים או השרירים?

02כמה שעות ביום צריך ללבוש אותו?

השגרה הרגילה היא שעה עד שעתיים ביום, בתוספת כל הלילה בשינה. לבישת היום מתחילה לעתים קרובות מתקופות קצרות המוארכות בהדרגה, בזמן שהילד מתרגל להחזיק את המכשיר במקומו עם לשון מורמת ושפתיים סגורות. המשכיות יציבה חשובה מכל מושב ארוך אחד; לבישה יומית היא הנותנת לשרירים מספיק תרגול כדי להפוך את הדפוס החדש לטבעי. שילוב בזמנים שקטים, כמו קריאה או שיעורי בית, מקל על ההתמדה. ואם הלבישה הופסקה כשבוע, אל תנסו להשלים בכוח; פשוט חדשו את השגרה.

ההתמדה עצמה היא המרשם היקר ביותר, ויום שהוחמץ ואחריו יום של חזרה מספיקים לגמרי.

03האם מכשיר מיופונקציונלי הוא אותו דבר כמו Myobrace?

Myobrace הוא שם המותג של מערכת המאמנים המדורגת שבה אנו משתמשים; מכשיר מיופונקציונלי מתייחס לקטגוריה הרחבה יותר שאליה הוא שייך. שניהם מתארים את אותו רעיון: מאמנים נשלפים הפועלים על נשימה, מנח לשון והרגלי בליעה תוך כדי גדילה. היחס הוא אפוא בין רעיון של קטגוריה שלמה לבין שם המוצר המשמש בפועל. כשאנו ממליצים על טיפול, אנו מסבירים באיזה שלב ילדכם יתחיל ומדוע, לפני שתחליטו, ומספרים לכם גם על תמונת השלבים ועל מרווחי הביקורות. החשוב הוא להבין את המבנה, לא את שם המותג.

השלבים מתקדמים בדרך כלל מהרך אל הקשה, ובכל ביקורת אנו חולקים היכן אתם ומה היעד הבא.

04מהו הגיל הטוב ביותר להתחיל מכשיר מיופונקציונלי?

התקופה האופיינית היא בערך מגיל חמש עד עשר, כשהלסת גדלה באופן פעיל וההרגלים עדיין גמישים דיים לאימון מחדש. ילדים צעירים יותר עשויים להתחיל בבניית הרגלים פשוטים יותר תחילה, וילדים מבוגרים יותר עשויים ליהנות גם הם, אך התגובה קטנה ככל שהגדילה מאיטה. גם מידת החלפת השיניים ומידת התבססות ההרגלים משפיעות על ההתאמה. בהערכה אנו בוחנים את התפתחות ילדכם, נשימתו והרגליו ומחליטים אם העיתוי מתאים, והסברינו כוללים האם עדיף להתחיל עכשיו או להמתין מעט.

הגיל הוא אמת מידה מנחה, לא גבול מוחלט; השיפוט מבוסס על שלב הגדילה של אותו ילד, לא על גילו בלוח השנה.

05האם שימוש במכשיר מיופונקציונלי פירושו שילדי לא יזדקק ליישור מאוחר יותר?

לא בהכרח, והתשובה הכנה היא זו. אימון שרירים מוקדם יכול לתמוך בהתפתחות בריאה יותר של קשת השיניים ועשוי להפחית את כמות טיפול היישור הנדרש מאוחר יותר, אך אינו מבטיח תוצאה מסוימת. חלק מהילדים יזדקקו לסמכים או לקשתיות בשנות העשרה למרות זאת; יש גורמים שהרגלים לבדם אינם יכולים לשנות, כמו איזון גודל השיניים מול גודל הלסת. בהערכה אנו מדברים על מה אימון הרגלים יכול להשיג באופן מציאותי עבור ילדכם, לרבות גבולותיו, לפני שתחליטו להתחיל. אנו מתאימים ציפיות למציאות מההתחלה.

וגם אם יישור יידרש מאוחר יותר, הרגלים מסודרים הופכים את בסיסו ליציב; אלה אינן מאמצים לריק.

06מה קורה בפגישת ההערכה?

אנו מתבוננים כיצד ילדכם נושם, היכן לשונו נחה, כיצד שפתיו נסגרות, וכיצד בליעתו עובדת, ובודקים את קשת השיניים, הנשיכה ודרכי הנשימה. אנו שואלים על שינה, נחירות והרגלים בבית. אם מאמן מתאים, אנו מסבירים את השלבים ואת שגרת חיי היומיום לפני שמשהו מוחלט. ואם אינו מתאים, אנו מסבירים את הסיבה ואת החלופות בכנות גם כן. Tribeca Dental Studio 4 Kids נמצאת ב-54 Warren Street, New York, NY 10007. לקביעה התקשרו ל-(212) 561-5303. הבאת רשימות על סצנות מדאיגות מקלה על שיחת היום.

ההערכה מתמקדת בהתבוננות ובשיחה בלי הליכים כואבים; ילדכם יקבל אותה כבדיקה שגרתית.

טיפול קשור ב-TDS 4 Kids

בקרו אותנו בטרייבקה

Tribeca Dental Studio 4 Kids נמצא ב־54 Warren St, New York, NY 10007 — (212) 561-5303. אנחנו פתוחים בימים שני עד שישי מ־8:00 עד 18:00 ובשבת מ־9:00 עד 16:00, ובימי ראשון נבחרים. משפחות מגיעות אלינו מטרייבקה, Battery Park City, הרובע הפיננסי, SoHo, Greenwich Village, West Village, East Village, מנהטן התחתית, Meatpacking District ו־Hudson Yards.

אזורים שאנו משרתים

משפחות מגיעות אלינו מכל השכונות האלה. מצאו את השכונה שלכם למטה — כל מיקוד מקשר לפרטים מקומיים של האזור שלכם.

  • Chelsea: 10001, 10011
  • the Lower East Side: 10002
  • the East Village: 10003, 10009
  • the Financial District: 10004, 10005, 10006, 10038
  • Tribeca: 10007, 10013
  • the Flatiron District: 10010
  • SoHo: 10012
  • the West Village: 10014
  • Murray Hill: 10016
  • Midtown East: 10017
  • Midtown: 10018, 10020
  • Midtown West: 10019
  • the Upper East Side: 10021, 10028, 10065, 10075
  • the Upper West Side: 10023, 10024, 10025
  • Hell's Kitchen: 10036
  • Lincoln Square: 10069
  • Carnegie Hill: 10128
  • Battery Park City: 10280
  • Brooklyn Heights: 11201
  • Clinton Hill: 11205
  • Bushwick: 11206, 11207, 11221, 11237
  • Williamsburg: 11211, 11249
  • Park Slope: 11215
  • Bedford-Stuyvesant: 11216, 11233
  • Boerum Hill: 11217
  • Sunset Park: 11220
  • Carroll Gardens: 11231
  • Greenwood Heights: 11232
  • Fort Greene: 11238
  • Long Island City: 11101
  • Astoria: 11102, 11103, 11105, 11106
  • Hunters Point: 11109
  • Edgewater: 07020
  • Hoboken: 07030
  • Weehawken: 07086
  • Union City: 07087
  • Jersey City: 07302, 07304, 07305
  • Journal Square: 07306
  • Jersey City Heights: 07307
  • Newport: 07310, 07311

לצפייה במדריך המיקודים המלא